פסק-דין בתיק ב"ל 26260-12-11

1.         בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.10.11, אשר קבעה כי אין החמרה במצבו של המערער בגין פגיעה מיום 24.1.00.

2.         המערער טוען, כי הוועדה הרפואית טעתה בכך שקבעה שאין החמרה, לאור קביעתה כי הממצאים אינם שונים באופן מהותי מוועדות קודמות. לטענת המערער, מקביעה זו ניתן ללמוד שמצבו החמיר, לכן  מבקש הוא להשיב את עניינו לוועדה על מנת שתדון שוב בעניינו.

3.         המשיב טוען, כי דין הערעור להדחות. המשיב טוען כי הוועדה התכנסה בשתי ישיבות: בישיבה הראשונה בדקה את המערער, התייחסה לבדיקות שהונחו בפניה, וקבעה כי בהתאם לבדיקה קלינית לא נותרה נכות. בישיבתה השנייה הוועדה התייחסה לבדיקות הדמייה ולמכתבו של ד"ר ששון, וכתבה כי אינה מקבלת את מסקנותיו, וכי מדובר בתהליך ניווני ולא חבלתי, ועל כן דחתה את הערר. לטענת המשיב, מדובר בקביעה רפואית  ואין מקום להתערב בה.

דיון והכרעה

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה  משיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד-המל"ל, פד"ע לד 213).

5.         הוועדה נשוא הערעור התכנסה בשתי ישיבות: הישיבה הראשונה ביום 18.3.11 והשנייה ביום 3.10.11.

הוועדה ביום 8.10.11 שמעה את המערער, וכתבה בפרק הממצאים הרפואיים כדלקמן:-

" מראה על כאבים באזור גב תחתון בצורת חגורה, מתהלך חופשי ללא צליעה ללא אמצעי עזר. בכפכפים. מניע את הצוואר לכל הכיוונים תוך כדי שיחה ללא תלונות החזרות גידים בגפיים עליונות, הופקו תקינות ושווים כוח גס תקין. וב - CT צווארו לפי פיענוח שינויים ניווניים קלים וב - 5-6) עמ"ש מתני קשה להתרשם מהתנועה מאחר ואינו מניע אותו כי טוען לכאבים. אך יושב על המיטה עם ברכיים ישרות ללא תלונות. החזרים גידיים הופקו תקינים ושוויים כוח גס תקין. לסיכום ללא קיפוח נוירולוגי קליני. בדיקת CT פיענוח בלט דיסק בכל הגבהים מ - L 2 - S 1 - שינויים ניווניים (15.9.10)."

בפרק הסיכום והמסקנות קבעה הוועדה בזו הלשון:-

 " מדובר בתובע שנפל ונחבל בחלקי גוף שונים. מתלונן על כאבים בצוואר וגב תחתון. בבדיקה לא נמצא קיפוח נוירולוגי. תנועות הצוואר היו מלאות ללא מגבלה. באשר לגב תחתון הייתה מגבלה קלה בגין תלונות על כאבים ובבדיקת הדימות נמצאו שינויים ניווניים בכל הגבהים, וכן בלטי דיסק בגבהים אלו שהבולט בהם הוא L4-L5 , ממצאים דומים אך קלים יותר נצפו כבר בוועדה משנת 2001. יש לציין שלנ"ל היו תלונות בגין חבלות בגב בשנת 94, 97. הוועדה עיינה בתעודה הרפואית של ד"ר ששון המציין את השינויים הניווניים אך משייך אותם לתאונה משנת 2000. הועדה תסכם את הדיון לאחר קבלת הדיסקים שעמוד בפני ד"ר ששון. לציין שלא היו תלונות בתיק הרפואי משנת 2001 ועד 2010".

6.         הוועדה התכנסה שוב ביום 3.10.11, וכתבה בפרק הסיכום והמסקנות בהאי לישנא:-

 " הוועדה עיינה בצילומי CT עמ"ש צווארי ועמ"ש מותני ואכן, קיימים שינויים ניווניים בצוואר בעיקר בגובה C5-6  ובגב תחתון. יש בליטות קטנים מסויידים ללא לחץ משמעותי על השק וכפי שצויין בוועדה הקודמת. הועדה עיינה והתייחסה לתעודה הרפואית של ד"ר ששון ואינה מקבלת את מסקנותיו. מדובר בתהליך ניווני ולא חבלתי. היו גם חבלות גם בשנת 97, 94 עוד קודם לתעודה זו. הממצאים אינם שונים באופן מהותי מוועדות קודמות. לפיכך, הוועדה דוחה ערר התובע".

7.         למען שלמות התמונה מצאתי לצטט מתוך תעודה רפואית של ד"ר ששון מיום 18.7.11, בה המליץ להעניק למערער דרגת נכות בשעור של 10% לפי סעיף 37 (10) (ב). במסגרת התעודה הרפואית כתב ד"ר ששון כדלהלן:

" בבדיקה: הגבלה קלה בכיפוף גב קדימה. לסג חיובי גם בישיבה עם עיקר תלונות על מתנת. לא הופק חסר נוירולוגי בבדיקה אמנם מבחן מאמץ (על כל רגל) חיובי עם LEG PAINS . CT מ - 14.9.10 מדגים בלט מסוייד של דיסק l4-5 מימין והסתיידות ב - pll בגובה l5-s1 . הפורמן הימני בשני גבהים מוצר משמעותית" .

בהמשך התעודה כתב ד"ר ששון:

"כל החמרה נוספת שאנו עדים לה כאן היא ע"ח אותה תאונה מ1/10 וזה לא מדובר בתהליך דנגרטיבי ניווני  מופשט אלא בתהליך של אוסטואופיט והסתיידות ממקומת בדיסק L4-5 , "

8.         לאחר שקראתי את פרוטוקול הוועדה ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להדחות, מן הנימוקים שיפורטו להלן.

הוועדה קבעה, כי בהתאם לבדיקה קלינית לא נותרה למערער נכות. הוועדה הסבירה, כי בדיקות ההדמייה מצביעות על שינויים ניווניים ולא חבלתיים.

הוועדה לא קיבלה את מסקנותיו של ד"ר ששון, מאחר והוא שייך את השינויים לתאונה, ואילו הוועדה קבעה שמדובר בשינוי זמני בלבד. די בכך שהוועדה מצאה ממצאים שונים, ובכלל זה קבעה כי השינויים הם ניוונים, כדי לשלול את חוות הדעת; זאת בנוסף לעובדה שלא מצאה נכות כלל  אצל המערער.